גישור בהסכמה לבניית גשרי הבנה בין ניצים

מאת: ד"ר דוד סילורה, מגשר מוסמך, דצמבר 01 

 

מאמר זה נכתב  במקורו  לבטאון לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל
בטרם השבעתו כנשיא השמיני של מדינת ישראל, הצהיר משה-קצב, כי שאיפתו לאחד את העם ולגשר בין השסעים בחברה. לדבריו, ישראל מאופיינת כחברה שבה יש מתח, יריבויות, הקצנות, קוטביות וכוחנות. מבלי משים, דיבר הנשיא על מקצוע חדש ההולך ומתפתח בישראל – הגישור, כדרך אלטרנטיבית-חלופית ליישוב סכסוכים ופתרון בעיות בהסכמה, בעזרת אדם ניטרלי, המגשר, שאין בידו הסמכות להכריע במחלוקת.

נשיא בית המשפט העליון, פרופ' אהרון ברק, רואה בגישור גם תרבות חיים המדגישה את הדו שיח ולא את הלעומתיות. במאמר שבכתב בבטאון "בהסכמה", בהוצאת המרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים במשרד המשפטים (נובמבר 2001) מסביר השופט ברק את נקודת ראותו, כדלקמן: "גישור אינו רק מקצוע זו פילוספיית חיים. ביסודו מונחת הגישה, לפיה בבסיס חיינו-האישיים, הלאומיים והבינלאומיים – מונחת ההסכמה. היא הבסיס המשותף המאפשר חיים משותפים".

ברם, הסכמה ושיתוף אינם מניחים שלווה ורוגע. האדם הוא ייצור מורכב. לא פעם הוא מוצא את עצמו בסכסוך – אמיתי או מדומה, עם זולתו. לדעתי, ממשיך אהרון ברק, ברבים מהמקרים ניתן לפתור את הסכסוך בהסכמה. הפתרון, אינו מבוסס על תפיסת העולם של "אדם לאדם – מלאך" וגם לא על תפיסת עולם הפוכה "אדם לאדם – זאב" אלא, על תפיסת עולם המבוססת כולה ונובעת מהתנהגות אנושית רציונלית, בבחינת "אדם לאדם – אדם".

על כן, ד"ר פרץ סגל, יו"ר המרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים במשרד המשפטים מציע לקסיקון גישורי, שיש בו גם חידושי לשון. לדעתו, התופעה המתפתחת בישראל, ראוי שתכונה "מנגנוני יישוב סכסוכים בהסכמה", ראשי תיבות של מיס"ב. מנגנונים אלה כוללים כל מה שאינו הליך משפטי. דהיינו: משא ומתן ישיר או עקיף, בוררות או גישור. מכאן, שהסכמתם של הצדדים לסכסוך, להגיע באמצעות דו-שיח ומשא ומתן חופשי לעמק השווה, כדי ליישב את הסכסוך – היא שעומדת ביסודם של הליכי מנגנוני יישוב סכסוכים בהסכמה (מיס"ב).

כותב עוד ד"ר פרץ סגל: "מעל כל אלה מרחפת התפיסה שצדק שבהסכמה הוא ראוי ונכון יותר מאשר מימוש הצדק המשפטי. כשהאזרחים הם ידידים זה לזה, מצטט את אריסטו, שוב אין להם צורך בצדק, ובהיותם צדיקים, עוד יש להם צורך בידידות".

כאשר הגישור החל את דרכו בישראל, במחצית השנייה של שנות ה-90, סברו רבים שהעוסקים בגישור מתכוונים להנדסת גשרים. עו"ד גלעד לוי המספר על התפתחות הגישור בבטאון "בהסכמה" (גיליון 1 מנובמבר 2001) מציין, כי בסוף שנת 1997, הגישור בארץ היה משהו מאוד אזוטרי, מעט מאוד אנשים הכירו את הנושא. הוא מספר: "גרתי בזמנו בקיבוץ הגושרים ואנשים חשבו שיש קשר בין המקצוע לשם הקיבוץ. חברים באותה תקופה גם סיפרו לי, כשהם אמרו שהם עוסקים בגישור – אנשים חשבו שמדובר בגשרים, בהנדסה".

במאה ה-21 ולקראת שנת 2002, מוצאת מדינת ישראל את עצמה בעיצומה של מהפכת הגישור, הן במישור המשפטי והן במישור החברתי – שיש הרואים בה תנועה חברתית לשיפור איכות חיינו.

כ-40 מרכזי גישור קמו ומעל 5500 איש עברו את קורסי הגישור (מתוכם רק כ-1200 קיבלו הסמכה מהנהלת בתי המשפט).

כנסת ישראל קבלה תיקון לחוק בתי המשפט, נוסח משולב, ביום 24.7.01 לפיו, בית המשפט מוסמך לתת תוקף של פסק דין להסכם ליישוב סכסוך שהושג בגישור, גם אם לא הוגשה לבית המשפט תובענה באותו עניין. החוק החדש הנ"ל, מסמיך את שר המשפטים לקבוע בתקנות את הכשירות, הכישורים והניסיון הנדרשים ממגשר המבקש להיכלל ברשימת המגשרים של בית המשפט וכן, הוראות בדבר רשימת המגשרים והמידע שייכלל בה.

שר המשפטים הוסמך – וסמכותו זו באה לביטוי בשטח, בהקמה של מחלקות לניתוב תיקים (מנ"תים) ברוב בתי המשפט בארץ, שתפקידם להעביר תיקי סכסוך שנפתחו בבית המשפט לגישורים בתוך או מחוץ לבתי הדין.

כדי להיות מגשר ולעסוק בגישור – אין צורך ללמוד את הנושא במשך שנים באוניברסיטה. על פי התקנות ופרשנות הוועדה המייעצת לגישור שליד הנהלת בתי המשפט, בראשות השופטת שרה גדות, הגישור הוא מקצוע יישומי, זהו מקצוע המשפיע על חייהם של פרטים וקבוצות. למידה של מקצוע מסוג זה, אשר "כלי-העבודה" המרכזי בו היא המגשר עצמו, כרוכה בתהליך של רכישת ידע ומיומנות ופיתוח מודעות אישית.

אולם, ההכשרה הבסיסית ללומד המבוגר, עפ"י תקנות בתי המשפט – מנוי מגשר, שהוא בעל תואר אקדמאי ובעל ניסיון של 5 שנים בעבודתו, היא של 60 שעות לימוד – אקדמאיות בלבד. רצוי שבוגר הקורס הבסיסי ימשיך להתמחות בהתנסות מודרכת בתיקי אמת, הידועה כ"פרקטיקום" או "במעלה-ההר".

לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל, לא פיגרה אחר ההתפתחות הכללית במדינה, ומחלקת ההשתלמויות בראשותו של מר ניסים קשק, ובסיועה של לימור שרעבי – קיימה קורס גישור בבית המהנדס, שבוגריו זכו גם לתעודת מגשר, שיאפשר להם לקבל הסמכה מהנהלת בתי המשפט כדי לעסוק בגישור בפועל וגם בתעודת גמול השתלמות.

הקורס הועבר ע"י "דרכים" – בית הספר ליישוב סכסוכים, מיסודה של סילפר (ישראל) בע"מ, המוכרת ע"י הוועדה המייעצת לגישור שליד הנהלת בתי המשפט ומשרד המשפטים. סילפר הקימה את "סולחה" – פורטל הגישור הישראלי, שכתובתו www.sulcha.co.il הקורס בלשכת המהנדסים הועבר ע"י ד"ר דוד סילורה (כותב שורות אלה) ועו"ד רונן סטי, מחבר הספר "דרך גישור להסכם" המשמש ספר יסוד בקורס הבסיסי.

הקורס הקנה ללומדיו כלי עבודה להתמודדות יומיומית בקבלת החלטות והוא מוכר ע"י הוועדה המייעצת לעניין גישור בבתי המשפט ומשרד המשפטים. בסיומו של הקורס, כתב לזר ברוסילובסקי, מסגל הלשכה המרכז את פעילות "המרכז למהנדסים עולים – שרון" כי "קורס זה תרם למהפך מחשבתי ונתן כלים להתמודדות במצבים שונים ומסובכים".

גם שאר המשתתפים נתנו משוב חיובי בע"פ ובכתב. משתתפי הקורס במחזור הראשון, שנסתיים באוקטובר 2001 הם: לזר ברוסילובסקי, יואל גולדוסר, יוסף ויסמברג, יצחק חיט, אהרון ספיר, מריאן פוליפודי, דוד שלום, מיכאל שר-ישראל.


. מחבר המאמר מומחה לגישור עסקי וסכסוכי עבודה. מחבר הספר "צומת מזרח – מערב" בהוצאת זמורה ביתן. העביר ביחד עם עו"ד רונן סטי, את קורס הגישור הראשון בלשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים. ד"ר דוד סילורה מנהל את מרכז הגישור סילפר (ישראל) בע"מ לגישורים והכשרת מגשרים. שהקימה את "סולחה" – פורטל הגישור הישראלי ו"דרכים" – בית ספר ליישוב סכסוכים. 

 

כתיבת תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם