בקשת סליחה – סולחה בינעדתית באמצעות הליכי גישור…

בקשת סליחה – סולחה בינעדתית באמצעות הליכי גישור…

מאת: דר' דוד סילורה- מגשר מהו"ת ומנכ"ל סילפר גישור והדרכה.

גישור הוא ההליך שבו נועד מגשר עם צדדים שיש להם סכסוך, כדי להביאם לידי הסכמה, באמצעות משא ומתן משלב -מבלי שיש  למגשר סמכות להכריע.

הדבר נכון בסכסוכים שבין בני אדם ולעיתים -ארגונים. אבל, האם אפשר לגשר בין דתות? בין אמונות? בין קיצוניים  בדעותיהם עד כדי עיוורון, שלא רואים את האחר אפילו ממטר?…..

היהדות והנצרות במסלול של דיאלוג, שנמשך  כבר דורות רבים -ויימשך עוד דורות רבים – וכך גם, בין היהדות והאיסלאם…   כי דור , דור ודורשיו…..

באתר זה פורסם ראיון שנערך איתי באתר  המומחה ביום 30 למרץ, 2014.  בשובה לשאלה מהו החלום שלי בתחום הגישור -השבתי:

"אני סבור כי הגיע הזמן לגשר על פני הפערים בחברה הישראלית ולצמצמם – בעיקר במישור הדתי, בין  הזרמים העיקריים ביהדות , שאינם מסכימים זה עם זה , קרי:  האורטודוקסיים, הרפורמים והקונסרבטיביים.

ספק אם הרבנים הראשיים לישראל או רבני צוהר  ייתנו יד לכך – למרות הצהרותיהם כי הם עם הפנים לציבור ועם  רצון להפיכת הדת היהודית ידידותית לבוחרים בה ולציבור החילוני שיש לקרבו למסורת ולציביון היהודיים" .

הופתעתי, כי לא היו תגובות לכתוב….והוא נשאר בגדר חלום……אף אחד מהזרמים ביהדות  אינו מפרגן לאחר. יש אפילו הרואים את הרפורמים כדת אחרת ולא יהודית , כיוון שהם העיזו לשנות כללי יסוד בהלכה…  כשם שהנצרות שהחלה  מהטפותיו של ישו  לרפורמה בדת היהודית – הפכה על ידי מאמיניו ושליחיו לדת אחרת.

והדתות,  אחד בפה ואחד בלב – מדברים שלום אבל , לא עושים שלום, אולי במרומיו אבל -לא  על הקרקע שבו חיים בני אדם.

יהורם גאון בשידורו ביום שישי ה- 30  למאי, 2014 סיפר, איך ההיסטוריה משתנה ואיתה ערכים ואמונות – תיאודור הרצל מספר כי נפגש עם האפיפיור כדי לעניין אותו ברעיון הציוני -והתשובה הייתה קצרה וחד משמעית = לא!!!. בגלל המחלוקת בין היהדות והנצרות.

והנה -ב- 2014 מגיע לישראל האפיפיור ומניח זר על קברו של בנימין תיאודור הרצל בירושלים…. איך שההסטוריה משתנה ולא חוזרת….

ובאותו עניין -שונה אבל דומה:

מאיר שלו במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" מיום שישי ה-30 למאי, 2014  במאמר בשם " לסיכום הביקור" ( עמוד 27) מתייחס לביקור האפיפיור בארץ הקודש ובירושלים  .

בקטע שהגדיר כ-" בקשת סליחה" כותב מאיר שלו "

" דבר אחד חסר לי השבוע בנאומיהם של כל ראשי הדתות, של האפיפיור ושל המופתי ושל הרב הראשי האשכנזי ושל הראשון לציון -והוא בקשת סליחה, התנצלות שתאמר:

אנו, העומדים בראש הממסדים הדתיים, בעיר הקדושה לשלוש הדתות, מבקשים סליחה על מה שהמטנו אנו וקודמנו עליה ועל תושביה. סליחה על מלחמות הקודש, סליחה על קיפוח חיים, על מלחמות האחים, על היתמות, על השכול, הגלות והאובדן.

,סליחה על המקומות הקדושים שבדינו מליבנו ושפכנו עליהם את דם  המאמינים, סליחה על הקיצוניות ועל הצביעות.

וסתם אנשים דתיים, שמאמינים, מתפללים, עובדים לפרנסתם ועושים הישר והטוב – פטורים מההתנצלות הזאת."