נעליים משנות חיים – סולחה בגישור משנה חיים.

נעליים משנות חיים – סולחה בגישור משנה חיים.

נעליים מֵשנות חיים / איריס גולדמן

מאת: איריס גולדמן – מגשרת, שנה אחרונה ל – MA בלימודי יישוב סכסוכים וגישור, אוניברסיטת תל אביב.

רגע לפני שהכל נפרם והוסכם ונחתם והסתיים על הצד הטוב ביותר, אפשר היה להבין מה בדיוק קרה. שעה וחצי קודם לכן נכנסו אל החדר שתי נשים. האחת הדורה מיוחד. מטופחת ולבושה במיטב האופנה האחרונה. שיערה צבוע עד אחרון השורשים, פניה עשויות בקפידה, ציפורני ידיה משוכות בלק אדום אדום ממש כמו שפתיה, באודם מרלין מורנו כזה, כאילו בכלל הגיעה לפגישה עם אהובה אבל בעצם היא פשוט כזו. תמיד. זה ברור. האישה השנייה הייתה לבושה ברישול לא עשוי. קצת עצוב. כאילו באמת רק זרקה על עצמה את מה שהיה מונח כבר כמה ימים לצד הארון, משהו שבכלל לבשה אתמול כשירדה שוב לסופר ובטח גם שלשום, כשהביאה את יותם לגן או מהגן. היא לא זוכרת.

הן החלו לספר מה הביא אותן לחדר הקסמים. האישה ההדורה פתחה וסיפרה שיש לה חנות בגדים. לא סתם חנות אלא חנות מותגים של הידועים שבמעצבים. זרקה שמות שאפילו מי שלא מכיר, מכיר. סיפרה כמה החנות הזו יקרה לליבה וכמה כל נשות השכונה מתות על החנות שלה וכמה קשה להצליח בעסק כל כך תחרותי וכמה היא משתדלת כל הימים שכולם יהיה מרוצים. זה קשה היא נאנחה והשתתקה לרגע. השנייה הינהנה לאישור וניצלה ת'רגע לבקש חרישית את רשות הדיבור. ככה פתאום. באמצע. זה לא מקובל אבל ההדורה הסכימה מיד. ברוחב לב. היא אמרה שזה לגמרי בסדר שהיא תדבר עכשיו ולא היא. והשנייה פצחה בדיבור מהוסס שבדרך לסופר, היא חלפה על פני חלון הראווה וראתה את הנעליים השקופות האלה שפשוט הקסימו אותה בנסיכות שלהן והיא לא יכלה להתאפק והיה ברור לה שאין סיכוי שהיא לא תנעל אותם ממש בעוד רגע. הם היו בדרך הביתה מהגן. היא והילד. כרגיל עצרו בדרך בסופר ופתאום הנעליים האלה מחלון הראווה הסמוך קרצו לה והיא קנתה ליותם שני ממתקים ולא אחד, כי הוא הבטיח שייתן לה רגע של שקט למדוד אותן. היא לא הצליחה להעלות את רשימת הקניות בראשה ונזפה בעצמה על ששוב שכחה את הפתק שהכינה בבית, על השיש במטבח. כל שהצליחה לחשוב היה על הנעליים השקופות שתכף יעטפו את רגליה כי למרות שהייתה מרושלת, הן היו חטובות להפליא, רק מוסתרות מתחת לעזובה.

כשנעלה אותן הייתה לרגע לנסיכה אך יופיין לא מנע מהן להכאיב לרגליה וקולה של אימה עלה בה, אומרת לה שהכי חשוב בנעליים שיהיו נוחות אבל בסוף למרות הכל, כשהמוכרת ההדורה הבטיחה שתוכל לחשוב על זה ולהחזיר מחר, היא שילמה וכשלה בעקבים שהיו גבוהים בהרבה ממידותיה, אל האוטו שחנה ממש ממול. זהו. מייד כשניכנסה הביתה הבינה את המחיר המופקע שהתפתתה לשלם ברגע של חולשה עבור נעליים שקופות שצרבו בבשרה בגובהם המופלג והכאיבו לה כל-כך שהיה לה ברור שלעולם לא תנעל אותם שוב והיא החליטה שתכף תתקשר לחנות ומחר בבוקר תלך להחזיר אותם, אבל יותם ביקש במבה וסרט ושירדו לפארק ושגיא יבוא לשחק איתו והיא שכחה ורק בבוקר נזכרה. אחר-כך היא תיזכר לספר עוד משהו אבל זה יקרה רק עוד מעט.

עכשיו ההדורה דיברה. סיפרה על העסק הקטן שפתחה עם המותגים המפורסמים וכמה הרבה כסף היא משלמת שכר דירה וארנונה במרכז המסחרי היוקרתי שלידו יש גם סופר ואיזה נעליים מיוחדות האישה השנייה רכשה. היא הסבירה כמה היא עמלה לעמוד בזכות עצמה ולגדל לבד את שני ילדיה המתבגרים וכמה חשוב לה השם הטוב שלה ושהיא באמת מצטערת אבל בגלל שהיא הלכה עם הנעליים על המדרכה ועל הכביש, אפילו שזה היה באמת רק כמה צעדים, הסוליות נשרטו וכבר אי אפשר למכור אותן כי אין אף גברת שתסכים לקנות נעליים שהם לא לגמרי חדשות ובגלל זה היא לא יכולה לבטל את העיסקה. היא הסבירה גם שמלכתחילה החנות באמת יקרה אבל הנעליים היו בסייל ע נ ק והיא מכרה אותן כמעט במחיר עלות. והיא גם אמרה שהיא מבינה שהיא נורא מבואסת ואז  אמרה לי, הנה תראי ורכנה אל עבר תיקה ושלפה אותם. נעליים שקופות עם עקבים דקים וגבוהים במיוחד והן היו לגמרי חדשות אבל היה ברור שהן לא. אפילו אני הצלחתי לראות את זה ואני ממש לא מבינה לא בנעליים ולא באופנה אבל השריטות בסוליות היו ברורות וניכרות גם לעיניים שלא מבינות בנעליים שומדבר. רק יודעות לראות מה חדש ומה לא.

היא ביקשה לקבל כמובטח החזר מלא על כל הסכום המופקע וההדורה אמרה שהיא נעלה אותם ולכן לעולם לא תוכל למכור אותם כמו נעליים חדשות אבל היא גם ממש לא רצתה לבלות בבית המשפט וגם דאגה מאוד לשמה הטוב ורק רצתה לשים את זה מאחוריה והציעה בנדיבות כמעט את כל הסכום בצורה של שובר קניה.

האישה הזנוחה ביקשה להתייעץ עם בעלה על הצעתה של ההדורה. הוא מאוד כעס על המחיר המופקע ששילמה עבור נעליים שקופות וחטובות להפליא שלעולם לא תלבש. גם כי אין לה לאן ללבוש אותן, אבל בעיקר כי הן כל כך הכאיבו לרגליה והוא ממש לא הבין איך יכלה הייתה לנהוג בכזו 'טיפשות'. את כל זה היא סיפרה כשהייתה לבד בחדר. כשההדורה חיכתה בחוץ. זה מה שהיא לא סיפרה קודם. אחרי שהכינה ליותם ארוחת ערב והם עשו אמבטיה וסיפרו סיפור והיא כיסתה אותו באלפי נשיקות ובשמיכה עם הציורים שהוא הכי אוהב וחזרה לסלון, מצאה את בעלה בפנים חמורות ושקית הנעליים בידו. מה זה הוא שאל והיא השיבה בראש קצת מורכן שהיא קנתה בטעות כי הייתה קצת פזורת דעת אבל בבוקר היא תלך להחזיר כי המוכרת הבטיחה שתוכל וכשהוא שאל כמה שילמה ניפלט מפיה בלחישה הסכום הממש גבוה ששילמה עבורם והוא נהיה קצת אדום מכעס כי איך זה שהם בקושי מצליחים לשלם את המשכנתא והיא לא מוצאת עבודה ואפילו לא מחפשת והנה רוני הציעה לה לחזור למשרה שלה מלפני הלידה והיא לא רצתה והוא קורע את התחת בסטאז' אצל רובין וממש סובל מהיחס המשפיל שלו והיא מסתובבת ומוציאה כסף שמספיק לאוכל לשבוע על נעליים ומה היא חושבת בכלל לעצמה ואיך היא מעיזה להסתובב ככה כמו גבירה כאילו אין מחר והוא המשיך והמשיך עד שנגמר לו האוויר והלך לחדר מבלי לראות את הדמעות שזלגו מעיניה.

אבל כשהגיעה בבוקר לחנות, ההדורה הראתה לה בתשומת לב שהסוליות שרוטות ושאלה למה הלכת איתם ברחוב והיא אמרה אבל זה היה רק כמה צעדים, ראית כמה האוטו שלי חנה קרוב אבל ההדורה אמרה שזה היה מספיק כדי לגרום לנעליים נזק בלתי הפיך והיא ממש אבל ממש לא יכולה לא לקבל בחזרה וגם לא לזכות ולא כלום והיא מצטערת. היא הותירה את השקית בחנות והלכה והמילים שהטיח בה בעלה בערב הקודם מהדהדות בראשה שוב ושוב כמו תקליט שנתקע וכשהוא שמע את זה הוא מייד מילא כל מיני טפסים והגיש תביעה על בסיס של כל מיני חוקים של צרכנות שהיא לא ממש הבינה ואחר כך צלצלו אליה והזמינו אותה לחדר הקסמים והנה היא כאן. אחרי שסיימה לספר את כל זה יצאה החוצה להתייעץ עם בעלה המחמיר ולשאול אם זה בסדר שהיא רק תקבל זיכוי ותוכל לרכוש בזה דברים אחרים כי ההדורה אמרה שיש לה בחנות גם בגדים לילדים והיא תיקח כמה דברים ליותם כי הוא כבר גדל ובכל מיקרה הייתה צריכה ללכת לקנות לו בגדים למידותיו החדשות.

ההדורה חזרה לחדר והספיקה לראות אותה יוצאת עם הטלפון ביד ועיניה מאדימות מהתחלה של בכי חנוק מתסכול ובושה ואשמה וצער וחרטה שבכלל שלחה את עיניה את הנעליים השקופות האלה מלכתחילה ונשבעה לעצמה בפעם האלף שהיא חוזרת לעבוד. שהיא מוכרחה להפסיק להיות רק אימא של יותם כי 'הרק' הזה עושה אותה מאוד עצובה. כי שום דבר לא עומד בפני עצמו. ההדורה הסבירה שוב כמה זה בכלל לא משתלם לה ושמבחינתה הכסף הזה אבוד והוא ממש מנדיבות ליבה מסכימה לתת לה את הזיכוי הזה כי היא רואה כמה היא מסכנה ואומללה וחסרת אונים והיה ניכר שהיא באמת מתכוונת לזה ושהיא בכלל לא צריכה לעשות את זה ולתת לה זיכוי אבל הנה היא נותנת, כי היא אוהבת לראות אנשים מחייכים ולא אנשים שעיניהם מאדימות מבכי שהיא כמעט אחראית עליו.

היא חזרה מהוססת, בצעד כבד. טישו ביד. לא ניתן היה להבין מכניסתה מה נאמר בשיחה למעט שהייתה קשה לה. הוא אומר שזה בסדר שאני אקח את הזיכוי אמרה מובסת וההדורה חייכה אליה בחיבה והציבה כל מיני תנאים פורמליים שהיא מוכרחה להגיע רק מחר ולא בשום יום אחר ושאסור שאף אחד בעולם ידע שהיא הסכימה כי אחרת כל הגברות של השכונה יתחילו לקחת בגדים ולהחזיר למחרת אחרי שילכו איתם לכל מיני מקומות והיא נשבעה לה שלא תספר ושגם בעלה לא יספר וההדורה אמרה שזה מוכרח להיות כתוב בהסכם ושמחר כשהיא תבוא היא צריכה להביא גם הסכם סודיות חתום שבעלה חתום עליו והיא הסכימה למרות שבכלל לא ידעה אם הוא יסכים לחתום כי עורכדינים לא אוהבים לחתום על שומדבר אפפעם ואת זה היא לא שאלה אותו בטלפון.

עד שסיימנו לכתוב את ההסכם ושתי הנשים חתמו עליו כבר הוסדרה הנשימה שלה והעיניים שלה כבר לא היו אדומות מהבכי שכמעט פרץ וההדורה חייכה אליה בחיבה ואמרה לה מילים מנחמות שהנה עכשיו הן הסדירו ביניהן הכל, אבל היא ממש מבקשת שאחרי מחר היא לא תכנס לחנות שלה יותר לעולם והיא הסכימה בכאב כאילו נגזלה מפינת אושר קטנה שהייתה לה למרות שזה בכלל לא היה נכון.

ככה זה בחדר הקסמים. נכנסו שתי נשים. שתיהן כעסו והיו מתוסכלות וחסרות אונים אבל עכשיו שתיהן יודעות למה. ההדורה פחדה שיצא קלונה ברבים שאינה סוחרת הגונה והשנייה הבינה שהגיעה השעה שתהייה לאדם עצמאי. שאָל לה להמשיך להיות חלשה וחסרת אונים. היא הזכירה לעצמה שיש לה תואר בחינוך ושהייתה לה משרה נהדרת לפני שיותם נולד שמשומ-מה ממשיכה לחכות לה והיא סימסה לרוני לומר לה שהיא תשמח לחזור לעבודה וניזכרה ששכנה אמרה לה הבוקר שהמטפלת הנפלאה של הילדים של אחותה שוחררה מתפקידה כי הילדים כבר גדלים וסימסה לשכנה לבקש ת'מספר של המטפלת וכבר באוטו קבעה איתה פגישה לבוקר שלמחרת. ואז רוני סימסה לה סמיילי חשוף שיניים ולידו היה כתוב יום ראשון ב 9:00 והיא שלחה לה סמיילי חזרה וחייכה לעצמה איך זה שהנעליים האלה באמת היו נעליים קסומות שכן בזכותן התהפכו חייה לטובה.

* הטלפון שלי 050-5696863